כתיבה אישית/ ציבורית

בפוסט הנוכחי החלטנו לכתוב בעקבות קריאת מאמרו של ג'יי הורוויץ "והוא לבדו לומד כאן". קריאת המאמר פתחה לנו אפיק מחשבתי חדש לגבי נושא כתיבה אישית בבלוג. במאמר מתייחס הורוויץ לקלות שבה ניתן לפרסם את צפונות לב האדם ללא העברתו ב"מסננת ליטוש" של קריאה ביקורתית אשר מעניקה לו הכשר לפרסום. בהמשך הוא מציין שאת התהליך הזה של כתיבה אישית במרחב ציבורי ראוי ללמד בבתי הספר כחלק מכישורי החיים שמסגרת זו אמורה לתת. חלק מתהליך למידה זה הוא היווצרות במת דיון ציבורית אשר מאפשרת דיון פנימי במקביל.
אנו ששייכות לדור הכותבים של פעם, מקפידות היטב על ניסוח ורהיטות דברנו המיועדים לפרסום הן בבלוג האישי והן בפורומים השונים בהם אנו משתתפות. לפי לחיצה על כפתור "פרסם רשומה" נקרא שוב ושוב את תוצרנו ורק אז נאשר את פרסום דברנו. אולם, אנו מודעות הייטב שכבר בדור ילדנו הסטנדרטים שונים, וכשהם כותבים בסביבות המתוקשבות המגוונות, אין הם טורחים לבדוק את הכתוב ומיד שולחים, העיקר להגיב ומהר!
בכלל יש להם "שפה" אחרת המגדירה את תחושותיהם ומחשבותיהם. אכן זהו ביטוי לפער הדורות.
אולם, אם בתי הספר יכירו בקיומה של המדיה הזו וידעו לרתום אותה לקידום תהליכי למידה, אפשר שבזכות הקמת במת דיון ציבורי שבה התלמידים יכתבו ויקראו זה בבלוג של האחר (תהליך אשר יהייה חייב להיות מלווה בתיווך המורה) ישודרג סגנון כתיבתם ולו מן הידיעה שאת אשר כתבו יקרא גם המורה...
ועכשיו..אחרי שבדקנו שהכל כתוב כמו שצריך...נפרסם גם את הרשומה הזו...
להתראות
דפנה וגתית