הורות והורים יקרים,
עדיין בעקבות קריאת מאמרו של ג'יי הורוויץ והוא לבדו לומד כאן, וכתוצאה מהעיסוק בנושא "עולם ללא גבולות" - האתיקה שברשת, עלה בשיחתינו נושא הרשתות החברתיות: facebook או ICQ. שתי הרשתות הללו הן רק דוגמא מתוך מארג שלם של רשתות חברתיות אליהן מצטרפים ילדים כבר בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי. החשש הגדול ביות ר שלנו כאימהות נבע ראשית מחוסר הידע שלנו בנושא. לא ידענו איך לבקר או יותר נכון לשמור על ילדינו הרכים מפני הטקסטים הלא מסוננים אליהם הם נחשפים ובנוסף החשש היה לאן הולכים כל הטקסטים שהם, ילדינו כותבים? לאן זה מגיע? מי יכול לעשות בזה שימוש? ואיזה שימוש?
מעבר לצורת הכתיבה הלא מלוטשת, שזוהי בעיה אחת, אותה מציין הורוויץ במאמרו, ישנה הבעיה של האתיקה בכל הקשור בתוכן הנכתב.
לאחר שיח רב משתתפות, שכולן אמהות כמונו, ניתן לסכם כי על בית הספר לקחת על עצמו גם את החלק של לימוד הכתיבה מבחינה טכנית וגם, לא פחות חשוב, ללמד על הסכנות הטמונות בכתיבה החושפנית ופרסום רשומות הכוללות בתוכן פרטים אישיים, אשר פרסומם יכולים להוביל לתוצאות הרות אסון. יחד עם זאת אל להורים למשוך ידם מהאחריות על ילדיהם היושבים שעות מול צג המחשב וצוללים לתוך עולם עצום של ידע אך גם של סכנות.
ההתנסות שעברנו בקורס זה חשפה בפנינו יותר את הקלות בה אדם יכול להחשף מול העולם כולו. אנחנו כמבוגרו וככאלה השייכות לדור החס עלל פרטיותו באמת חששנו מפני החשיפה והתעקבנו לפני כל כתיבת פריט אישי. ההתמודדות עם החשש הזה העלתה את המחשבה עד כמה נמצאים ילינו וילדים אחרים בסיכון מעצם היותם תמימים וחסרי כל חשש. תובנה זו העמיקה את ההבנה שלנו בצורך להיות ערים ולעקוב אחר מעשי ילדינו הרכים.
יישר כוח,
העולם הזה אינו פשוט לתפעול,
דפנה וגתית
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
שלום בנות יקרות
השבמחקכשקראתי את שכתבתן לא יכולתי שלא להזכר בנאום של אחת משרות החינוך לשעבר שעבר, שישבה בוועדה מסויימת שתפקידה היה לקדם את החינוך והיא סיפרה שם משהו על החינוך בישראל, אינני זוכרת לגמרי את דבריה, אך את הרעיון אהבתי ואני זוכרת את עיקרו- כאשר חייל מגיע לבסיס ותיפקודו כחייל לא כל כך טוב המפקד אומר שהכשלון לא שלו, אלא של המסגרת התיכונית שבה היה. מורי התלמיד בבית הספר התיכוני בפוגשם תלמיד מופרע טוענים שמורי בית הספר היסודי נכשלו בעבודתם, מורי בית הספר היסודי אומרים שהגננות הן אלו שלא מילאו עבודתן נאמנה ואלו סוברות שהכל מתחיל מהבית...
אני מאמינה שהתפקיד שכולל בתוכו חינוך והגנה על הילד מפני סכנות לא יכול להיות של בית הספר/ הגן או ההורים בלבד, אלא נדרשת כאן עבודה משולבת בה כל סוכני החיברות צריכים לקחת חלק. זאת עבודה קשה אך חשובה ביותר בעיקר לאור הסכנות הטמונות בחשיפה בפני זרים כפי שהעליתן בפוסט.
אני מסכימה איתכן שאנו כהורים חייבים להיות ערים לפעולות ילדינו הרכים ולתווך כל הזמן וכן... גם בבית הספר צריך לנקוט פעולות שיפחיתו את הסכנה ויגבירו את המודעות
בברכת שבוע טוב
ריקי
שלום יקירות,
השבמחקאני בהחלט מבינה את החששות הרבים שלכן ועליי להודות שגם אני כהורה איני חפה מרגשות אלו אך עדיין אני סבורה שמדייה זו יכולה גם להיות יעילה וטובה וככל תחום בחיים צריך שהשימוש בה יהיה מושכל ומאוזן. אך עדיין אני סבורה כי למרות האחריות שלנו כהורים מוטלת על שכמינו כמחנכים ילדים של אנשים אחרים אחריות יותר גדולה ולא ניתן להתעלם או לברוח ממנה ולהבין שזהו התפקיד שלנו לשמש כמקור ידע, תמיכה והכוונה לכלל הילדים עימם אנונפגשות.
אכן עלינו מוטלת האחריות ללמדם לכתוב באופן מושכל ולהפעיל חשיבה רבה בטרם יפרסמו מידע שלא ירצו שיגיע לכלל הציבור ולא מתוך חשש אלא מתוך ההבנה מהם הדברים שהם נחלת הציבור ומה להשאיר לאדם שיהיה פרטי שלו כי בכך ייחודו ובזה הוא נבדל מהשאר.
בברכה, נגה שאנן
חברות יקרות,
השבמחקתודה על התיחסותכן העניינית לפוסט שלנו, אכן מתוקף תפקידנו כאמהות וגננות כולנו מבינות את חשיבות ההדרכה שלנו לילדנו בכל תחומי החיים, עכשיו נוסף לנו תחום חדש שאיתו הדור של הורנו לא נדרשו להתמודד...אך אנו והדורות הבאים בהחלט צריכים להבין את מרכזיותה של הרשת ולהתאים עצמנו למציאות הזו לטוב ולרע.
דפנה וגתית